התבוננות על רגש ומחשבה
התבוננות היא אחד ממתנות הטבע לאדם המתפכח אל האמת , זו חלק מהתנועה הטבעית שלנו.
בכל זאת אנשים שואלים איך ואיפה מתחילה התבוננות? איך זה קורה ? איך עושים את זה?
על מה להסתכל? בתוכי? בחוץ? ולמי או למה להקשיב?
הנטייה האוטומטית שלנו היא לפנות ישר למחשבות שיש לנו שעולות ונעות כמו עננים או גלים בראש. לכאורה זו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה אך זו לרוב טעות מפני שהיא משאירה אותנו במישור ההיגיון המקובע על מכלול ההטיות שבו , שצברנו ושימרנו בראש ״כנוסחאות חכמות לחיים בטוחים״. זה לא יכול להיות שביל אל האמת כפי שהיא מעבר למחשבות הללו ובודאי שזה איננו מאפשר לי למפגש שלי עם מי שאני מעבר לאמונות המסורות, הסרטים והסיפורים המדומיינים שיש לי בראש.
אותו אחד שאני רוצה לפגוש בהתבוננות הוא אני, זה שבא לעולם ללא כל המכלול המקובע שאימצתי לעצמי בשנות חיי הראשונות.
למה זה חשוב ? כי אותו אני שאני יש לו גישה ישירה לאמת בהתרחשותה והיא פשוטה בתכלית הפשטות, היא מדברת את קיים את היש כפי שהוא ומזמינה אותי להשתתפות מלאה בחיות שאני, באהבה שאני, בתנועה הטבעית המלאה שאני.
מה שבכל זאת נגיש לי יותר הוא רגש שאני מרגיש שעובר בי ברגע מסוים.
אלא שזה בדיוק הדבר שהורגלנו בטעות גמורה להדחיק או להתעלם ממנו. מאגר המחשבות ״ההגיוניות״ המנוהל מתוך כוונה להגן עלי מפני העולם הנתפס כמסוכן רוצה לחשל אותי להדחיק רגשות פן הם יכשילו אותי בהישרדותי, מונע ממני את היכולת לנוע בתנועה הטבעית וליצר במקום זה התנהגות מרחיקה, בלתי משתלבת ומנתקת אותי מהאמת כפי שהיא.
למרות זאת הרגש בעקבות מחשבה או סיפור שרץ לי בראש, נשאר טבוע בכל תא בגוף שלי. הוא מוקרן כאנרגיה חזקה פנימה והחוצה, הוא מעצב את ההתנהגות שלי בעולם וצובע את החיים שלי בגוון ובתדר שלו. אם אני קשובה לו בזמן נתון אני יכולה לזהות אותו.
למען האמת לפעמים לוקח זמן להימנע מהדחקת הרגש ומתן רשות לעצמנו להרגיש אותו ללא פחד עד שיהיה נוכח ונגיש לי עד כדי זיהוי וודאי. זה חיוני מאוד כי הוא יכול לשמש עבורי שער מדויק אל מצבור האמונות והמחשבות המקובעות שגדלתי עליהם והם בוודאות אינם קשורים לתרחיש שאני עוברת בו ברגעים אלה.
כן הרגש הוא שער לעיוות שמחשבה מייצרת ללא קשר לאמת. אוכל להתקרב לעצמי טוב יותר אם אתחיל מזיהוי רגש כמו למשל שאני כועסת, שמחה או עצובה בעקבות או בתוך התרחשות שאני חלק ממנה.
מכאן הדרך פתוחה לנו להתבוננות במחשבה מקובעת ואימות שלה עם האמת הפשוטה שאנו עדים ונוכחים לה.
מחשבה
רובנו לא מכירים מקרוב את המונח מחשבה ככה כפשוטו.
אם נשאל אנשים מה שלומם ומה קורה איתם?
הם מהר מאוד יפרטו מצבים , אמונות דעות שלהם ובעיקר ביקורת שפיטה וחוות דעת על תרחיש מסוים וידגימו בעיקר את עמדתם השיפוטית הנחרצת.
התמונה שישדרו יהיה בליל של סיפורים מתובלים בדעתם הנחרצת , יתפתו להיכנס לוויכוחים כדי להבהיר ולהוכיח את צדקתם . יהיה להם חשוב להרשים ולו גם המחיר הגזמות ובדיות.
אם בוודאי מכירים את השיחות הללו מערבי שבת בצוותא או נאומי הצטדקות והסבים אינסופיים כשמשהו מעורר ספקות לגבי רעיונותיהם.
כן כך בדיוק אנחנו רגילים לדבר ו בעיקר ל מסות להרשים.
כמעט אף פעם אין זו התבוננות שקטה ופורצת דרך אל העצמי שלנו ואל האמת הנוכחת כאן כל הזמן אלה משחק מאולץ ללא הבחנות של גדילה ללא שיח אמת ללא ריקוד מחבק עם האנשים סביבנו ועם הבריאה והעולם כולו. התרחיש האמיתי הולך לאיבוד בתוך מלל סתמי ללא תנועה של חיות שלנו.
כשניגשים להתבוננות ולאימון המונח מחשבה מקבל משמעות חדשה . המחשבות הן נקודת המוצא לחשיפת הבלבול המתרחש בנו מול מצבי אמת.
כאן מדובר בחיפוש אחר שורשיי הכאב שלך. אותן מחשבות הפעילות ביותר שאם אני מאמינה באמיתות אני נותנת להן באופן כמעט בלתי מודע משקל רב בעיצוב תפיסת העולם שלי בהתנהגותי במגעי עם העולם ובמה שאני מכניסה לחיי.
מעבר לזה שמחשבות הן עיבוד נתונים מסולף של המציאות הן מובנות בשכל עם פרוט של הנחיות ואותות אזהרה איך לחיות את חיי, ממה וממי להיזהר, למה להיענות ולמה לסרב. בהיותן כאלה ובהטעיני אותן באנרגיית החיים שלי הן מכניסות אותי לסחרור עם האמת ולפער ולתסכול עמוקים שאינם ניתנים לגישור כל עוד אני שרויה בהזיה הזאת.
לרוב בשלבים ראשונים של מפגש עם מחשבות פעילות כאלה אנחנו לרוב חווים טלטלה בלבול והתנגדות עזה ומתכתשים אליה , אנחנו עשויים להתווכח עם המציאות כפי שהיא ולאנוס אותה לצרכים שלנו כדי לסגור את הפער. זה כמובן אף פעם לא יכול להצליח כי אין פשוט אפשרות כזאת. במקרה שאנחנו מכירים במחשבה, לא מתכחשים אליה אך רואים או נבהלים מעוצמת השפעתה הקשה והמסלפת את המציאות . אנחנו מבקשים להדחיק אותה ולהעלים אותה.
שתי האפשרויות עקרות, מתישות מכאיבות ומבזבזות אנרגיה אך בלתי אפשריות.
רק ההסכמה שלי להישיר מבט אל המחשבה וההסכמה לראות אותה כחיונית להיזכרות שלי בתנועה הטבעית שלי תפתח בפני את הדלת אל האמת, אל היכולת שלי להיות נוכחת אפקטיבית ויצירתית בתוך העולם החי שאני עוברת בו.
חשוב לציין שאדון המחשבות מסרב לשתף פעולה עם מסע ההתעוררות הזה. מבחינתו זהו סיכון מיותר שצריך למנוע אותו וחשוב להמשיך ולשמר את מאגר המחשבות העתיקות לתמוך בהן ולהבטיח הסטינג המקורי של אותן מחשבות ישרוד וימשיך פעיל כל הזמן כי לתפישתו זה ייתן לנו וודאות אולטימטיבית לגבי החיים שלנו הפעולות שלנו והקיום שלנו.
הוא איננו מצליח להתמודד עם מצב חדש ובודאי שיצירת ספק בדיוקו, השלמה עם חוסר וודאות בעתיד שלנו, או ערעור סמכותו העליונה אינם מובן לו.
הוא בהחלט מתפקד בקופסא סגורה שאין יוצא ואין בא ורוצה להמשיך כך.
מן הסתם ככל שנסכים להקשיב למחשבות שמייצרות מצוקה, כאב, צער או תסכול ואפילו שמחה נמצא מקבצים של מחשבות מרוכזים סביב מחשבת בסיס אחת מהותית שמתייחסת בסופו של דבר לאופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו . מחשבות שקשורות בזהות עצמית בביטחון עצמי ובהערכה עצמית הן בסופו של דבר מחשבות בסיס מהותיות ששווה לזהות את הבלבול שלנו דרכם. אם נעשה זאת ברצינות נגלה שככל שמתקרבים למחשבה מרחשים בנו השלה של חלקים ממנה, התגלות של אמת, ורמת האמונה שלנו במחשבה פוחתת בהדרגה עד שהיא הופכת עקרה ונטולת יכולת השפעה. כל זה מתאפשר מסיבה פשוטה שהמחשבה מעולם לא הייתה אמת, היא לא אני ולא אתה, היא לא נמצאת בעולם הממשות.
נכון כל אחד והסיפור שלו וההתנסויות שלו וזה אפילו יכול להיראות כמקרים שונים בתכלית זה מזה, יחד עם זה ככל שאנחנו מצליחים להתקרב לעצמנו ולקלף שכבות של מחשבות אנחנו מגיעים לשורש המחשבה שלנו על עצמנו. מחשבות המבוססות על סילוף של מציאות וסרטים הזויים שנתנו להם לשווא חשיבות והאמנו שאנחנו חלשים לא מוצלחים לא אהובים וחסרי הגנה. כלומר ככל שנתקרב למחשבות הבסיס נמצא דמיון רב בבלבול ובתעתוע של המיינד אצל רבים מאיתנו. חשוב לציין זאת שוב, המחשבה מעולם לא הייתה אמת והיא לא אנחנו.
בסופו של דבר נגיע לאמת ונכיר בעובדה הפשוטה שאנחנו לא המחשבות שלנו. כשנתעורר לזה נבין את הפער המדומה שחשבנו שיש בינינו לבין האמת. בהיותנו משוחררים מהמחשבות נוכל לפגוש את התנועה הטבועה בנו מלכתחילה ונרקוד את והריקוד האין הסופי שלנו עם החיים עצמם.
התנועה הטבעית איננה מפגן של תוצאות ממומשות בעולם החומרי, במימדי זמן מקום וחומר. החיפוש אחר תוצאות כאלה הוא עוד תעתוע של המיינד שרוצה "הוכחות בשטח", דבר שעשוי לבלבל אותנו. אלה הן תוצאות זמניות, חולפות. הסיבה היחידה שהן מופיעות ולו לזמן קצר היא כדי שנוכל לראות את התנועה הטבעית מבליחה דרכן והן עצמן תיעלמנה.
התנועה הטבעית היא התגלות של האור והאמת בנו. היא התעוררות שמשליכה אור ואמת על כל תחומי החיים שלנו, ורלוונטית לכל שאלה או התרחשות בחיינו. זהו הדבר היחיד שאפשר לסמוך עליו.
מתוך "כמו לנשום"
קצת עלי
שמי יהודית פסטרנק ואני מאמנת אישית ומלווה מזה שנים רבות אנשים, זוגות וקבוצות, במסע של גילוי עצמי, התפתחות רוחנית, העצמה, תוך כדי הזכרות בטבע שלהם.
לקריאה אודותיי לחצו כאן >>>