נעים להכיר - יהודית

התמודדות עם הגיל

לפעמים הגיל תופס אותנו לא מוכנים. אנחנו מגלים שפתאום השתנינו.

שבזמן שבעולם כל הזמן פורחים פרחים חדשים, אנחנו כבר נראים קצת אחרת, לפעמים, ממש אחרת.

חלק שמים לב לכך בגיל 35 כבר, חלק רק בגיל 50 וחלק מאוחר יותר.

גיל 74 תפס אותי לא מוכנה .

מה שבעיקר גורם לי לכתוב על כך כאן זה משפט שכתב לי איש צעיר שעוסק בעיצוב אתרים. ״ לא מצאתי חיפושים שכאלה על זקנה", והוסיף "בטח שלא בקנה מידה גדול. אין לי ספק שיש לא מעט מבוגרים שמתמודדים עם קשיים בזקנתם. אבל טרם מצאתי ביטויים שעל בסיסם הם מחפשים זאת, וייתכן שכיום מבוגרים רבים לא מחפשים זאת באינטרנט מכל מיני טעמים״

הזיקנה שקופצת

אז כן כאילו בהפתעה גמורה קפצה עלי הזקנה והשמיעה לי קולות

מדברת חששות ופחדים ובעיקר תחושה של נגמר…אבל נגמר שלא לטובה…

-כן יהודית את צריכה להשלים עם העובדה שהכל משתנה.

מה שהיה לא יהיה. זה הרי איננו חדש לאף אחד.

אלא שכאשר הקולות הללו מתחילים לדבר בגוף ראשון זה נשמע קצת אחרת:

״ אני משתנה, מה שהייתי לא אהיה יותר״ מיד התחושה מתערפלת והמוח משדר כמעט בעילפון …״שקט….את לא מוכרחה להיכנס לזה״ , וכמעט בהכנעה גמורה נותנת לזה לעבוד בתוכי…ושם עולה הבלבול הגדול הפיתוי להיכנע לפינוק המר הזה ולשקוע כמו בשינה עמוקה, אך לצידה צצים הרעיונות והתשוקה ליצירה אינם מרפים מחזקים את הספק . האמנם זה נגמר?

בחשדנות גמורה התחלתי לבחון את כישורי, מעשי ואתגרי ….ודבר ידוע הוא שכשמחפשים משהו תמיד מוצאים. אז אני מגלה שקשה לצאת למסעות ארוכים, שאני זקוקה לשעות שינה רבות יותר, שאני נעשית כבדה מיום ליום, שלחץ הדם מגמגם, ומשהו בלב לא ברור,  שאינני זוכרת שמות של שחקנים שמאוד אהבתי…שמות של ספרים והעולם כמו מתחיל להיסגר עלי.

וכן הכי עצוב שאני מתחילה לרחם על עצמי. וכבר כבר אי אפשר להסתיר את זה מאף אחד. וההשתקפות בחוץ מתחילה להיראות מסוכנת. מזהה שאולי אין סומכים עלי….שאני יודעת מה אני ומה אני רוצה….ולכאורה מתחילים לדאוג לשלומי. אולי אני כבר לא רלוונטית, חסרת משענת ואין לסמוך עלי.

גם זה לא לגמרי חדש. מצאתי שאני מדשדשת עם הזקנה כמעט שנתיים.

ואז משהו בי זז אחרת

בבורותי חשבתי שאם אסכים לפגוש אותה ככה פנים אל פנים אצליח לעצור את הזקנה, ואני אישאר צעירה לנצח.

חשבתי שאפגוש אנשים מבוגרים, חשבתי שאם אצליח לעורר אותם מעיוורונם, אחלץ גם את עצמי.

עיוורת שקעתי בזקנתי הכרונולוגית, והיא שמחה לקפוץ עלי.

בתעתועיי חשבתי שאכתוב ספר על הזקנה, ראיינתי אנשים מדהימים כשבאתי לשכתב, שמעתי את קולי הזקן והלא מוכר. שואלת שאלות מקשיבה כמו  אדישה חוזרת כמו הד.

מצאתי שלא בא לכתוב, כן שופטת את עצמי בחומרה, זה ממש לא היה כך באמת, פשוט מאסתי לדשדש בה בזקנה סתם. היא לא באמת מוכרת לי.

יש גוף שאולי מזדקן, יש מח שעייף מלהילחם בשדים.

אבל זה בסדר, באמת בסדר
אני, אין לי גיל להתעסק אתו
אשאיר את הגיל למיינד המשתגע
שאינו מצליח להשתחרר וממשיך לתחזק בורות
המחשבות שאינן  מצליחות  להפחיד אותי יותר

אני כאן רגע, רגע
מסתכלת גם במראה – נו טוב
אני נעה אני חיה
אני כאן רגע, רגע
בשבילי ובשבילכם

רקע עליי

מעבר להתמודדות האישית הזו, שלעיתים אני פוגשת, אני עסוקה בעשייה שממלאת אותי: אימון אישי.

שמי יהודית פסטרנק ואני מאמנת אישית ומלווה מזה שנים רבות אנשים, זוגות וקבוצות, במסע של גילוי עצמי, התפתחות רוחנית, העצמה, תוך כדי הזכרות בטבע שלהם. 

אני מזמינה אתכם למסע מסוג המסעות שליוויתי אינספור אנשים, של גילוי, התבוננות והיכרות אישית שלכם עם עצמכם.

במפגשי האימון נביט ביחד בחששות שלכם, באמונות, בפחדים שלכם, ונתהה, מה אמיתי?

האם אלה רק אשליות? או מחשבות שהאמנו בהם אך אינן נכונות?

האם אנחנו יכולים לראות שהסיפור שסיפרנו לעצמנו הוא המצאה שלנו שאיננה באמת משקפת את מה שקורה במציאות.

ננסה להקשיב לקולות העמוקים שבוקעים מתוכנו, נתבונן במחשבות, בתפיסות הקיימות.

הגיע זמנכם להתבונן מהצד על עצמכם ולבדוק מה נכון לכם