התנועה הטבעית היא תמיד בתנועה גם כשנדמה לנו שהיא לא. גם כשאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לשלוט בה, יש לה מהות וכוונה חד משמעית של להיות אהבה וחמלה. היא שמאפשרת לנו ריקוד מלא וחיים עם הבריאה.

המיינד נבהל בכל פעם שאנחנו מתעוררים לתנועה הזאת ובמודע מזרזים אותה ופועלים דרכה. הגיון של המיינד הוא ליניארי, אפילו מתכחש לתנועה הטבעית…הוא מנסה לשלוט גם בהתבוננות העמוקה ביותר שלנו. במקומות שבהם חווינו כאב מתקבעת מעין נוסחת ״הצלה״ מדומה, שיוצרת סוג של חסימה מחשבתית לתנועה הטבעית .
משהו כמו ״זהירות אין כניסה…איזור מסוכן״.

זה מבלבל מאוד…את מנגנוני האגו שלנו…מפחיד אותנו ובקלות מחזיר אותנו למעגל המחשבות והאמונות הסותרות את התנועה הטבעית אך לא באמת יכולות לה…
הפחד שטעינו שוב וחזרנו להכאיב לעצמנו הוא ענק …לראות את הפחד מרעיד אותנו ולהקשיב לתנועה שקוראת לנו כל הזמן, אלה החיים עצמם והדרך שלנו לצאת לאור ולהתמסר לבלתי ידוע והמופלא