הוא "סתם" פנסיונר
ישראל מגיע אלי בעקבות לחצים רבים של אשתו. מהוסס וחשדן הוא מתיישב על הכורסא ומסתכל עלי בעיניים מכווצות כאילו בוחן אותי מרחוק. הוא נושם נשימה עמוקה ואומר שבכלל זה לא בשבילו כל העניין הזה של שיחות אימון ושהוא ממש מסתדר עם עצמו רק יש לו קצת בעיה עם העניין הזה שפרש לגמלאות ולא כל כך מוצא את עצמו.
״אני לא מוצא את עצמי״
אני שואלת את ישראל למה הוא מתכוון ״לא מוצא את עצמו״
הוא חושב רגע, מזיז ידיים ואומר שגם מה שאמר כנראה לא מדויק כי באמת כבר עשה שני טיולים גדולים לאוסטרליה ולדרום אמריקה יחד עם חברים מהעבודה שפרשו כמוהו. ניסה להיפגש באופן קבוע עם קבוצת חברים אבל זה באמת משעמם כי מדברים כל הזמן על פוליטיקה ועל סתם דברים חסרי חשיבות כשבעצם הוא לא עושה שום דבר אמיתי.
"אני לא עושה שום דבר אמיתי"
אני שואלת, מה זה אמיתי בשבילך?
מסתבר שזו שאלה רצינית ביותר שמאחוריה מסתתרים לרוב פחדים ומחשבות קשות על זקנה בכלל ועל תמונות קשות על עתיד בחלקו מדומיין ובחלקו קשור לשיניים פיסיים וכלכליים אפשריים ועל איך אמורים לכאורה להשתנות החיים שלנו עם ההזדקנות שבאופק.
ישראל עונה שהוא לא מרגיש שמח עם עצמו, אפילו הנכדים זה דבר יפה, זה נחמד הוא מאוהב בהם, אבל בפנים , בפנים הוא לא ממש שמח עם עצמו, שנכנס לשגרה של פעולות שמטרידות אותו כי זה מרגיש כמו סתם.
אני אומרת לו שאני מבינה אותו מאוד, שזהו דיבור שבחלקים רבים עולה גם אצלי ואצל חברים רבים במשפחות שאני מכירה. אני יושבת מולו שקטה מסתכלת ולומדת יחד איתו את המצב.
ישראל הוא גבר מבוגר ראשון שמסכים לבוא לשוחח אתי, מרבית האחרים מסרבים בתוקף. בשבילי השיחה אתו היא אולי פריצת דרך לחשיבה ממקום חדש על משמעות הזקנה עכשיו כשתוחלת החיים היא בעליה מתמדת.
ישראל עבד שנים בתפקיד בכיר בחברה רצינית הגשים יעדים מטרות והישגים מרשימים. עכשיו אין לו את זה, מה בעצם קורה כאן?
אני מציעה לו שנסתכל יחד ומקרוב על הדברים שאמר ממש מתחילת הפגישה. אני מזכירה לו את כל הדברים שאמר ומבקשת ממנו לנסות לזהות מה רצונות עולים בו? רגשות ומציעה לו לרשום אותם לעצמו תוך כדי האזנה.
אני קוראת לאט, ורואה את ישראל מקשיב קשב רב. אני רואה היסוס קל, אני מזכירה לו לרשום מה לא מתאים לו בכל פעולה שעשה? מה חסר בה בכל פעילות שדיבר עליה. אני רואה שהוא מתחיל לרשום דברים. אני מזמינה אותו להיות מדויק וישר עם עצמו כי הכתיבה היא בעצם דרך לדבר עם עצמו. הוא מסתכל בתימהון, חושב רגע ונראה שהוא לא מתלהב אבל משהו נפתח בו והוא ממשיך לכתוב בהתלהבות. כן מתאים לו להיות קצת יותר מדויק במה שהוא מרגיש. הוא עורך מעין סינון של דברים שנראים לו חשובים יותר לדברים שמעוררים אצלו שאלות חדשות.
אני מבקשת ממנו לשים לב מה מטריד אותו במיוחד ומשפיע עליו לא טוב?
מה הרגש שהוא מרגיש ברגעים אלה?
ישראל מתקשה לזהות רגש ברור ומצביע מיד על דבר אחד שקפץ לו מול העיניים ״שאין לי סבלנות לשום דבר ולאף אחד״
אני מזמינה אותו להשתמש במשפט הזה כדי להקשיב קצת ללב ולזרם הדם שלו ולראות איזה רגש עובר בגוף שלו?
ישראל עדין מתקשה לזהות רגש ועונה – הייתי רוצה להפסיק לחכות, אני כל הזמן מחכה שמשהו ישתבש. לא? אני מזדקן מה כבר נשאר לי? כמה זמן ? הא ? עוד טיול ועוד סרט ומה אחר כך לחזור לאכול לישון?
אני אומרת לו- נסה לזהות את מה שאתה מרגיש עכשיו.
ישראל שותק, אחר כך מדבר באטיות כמו סופר את המילים אומר "פחד! אני מרגיש פחד!"
– איזו מחשבה מפחידה אותך?
– אני חושב שאני מפחד שהכול ילך וישתבש
-למה?
-כי מה כבר נשאר אם לא לחכות לסוף …את יודעת
-איזה סוף ?
-את יודעת! עכשיו נשאר להעביר את הזמן עד המוות ? לא?
אני מספרת לו שאני בהחלט מבינה שיש מחשבות כאלה הגורמות לנו לפחד ולגרום לנו לצער וסבל כי אנחנו בטעות הורגלנו להאמין בהן, ושואלת אותו אם היה מודע לפחד הזה עד לשיחה שלנו?
ישראל מודה שלא שם לב לפחד הזה שכנראה מטייל בראש כבר זמן רב, ושלא העז לבדוק ולגעת ברגשות שלו באמת עד עכשיו. הוא האמין שכדאי להסתיר ולהתעלם מרגשות אמיתיים כמעט כל החיים שלו, וזה תמיד גרם לו סבל עמוק. אני ממשיכה לשוחח אתו ולומדת דרכו מה זה עושה לו עכשיו אחרי שכבר זיהה את הפחד למות.
-את רוצה לדעת את האמת ? זה כבר לא כל כך מפחיד אפילו קצת מצחיק אותי.
-למה ? כי פתאום אני רואה דברים אחרים על עצמי.
הוא מתפלא מעצמו ושואל -באמת יהודית איך יכול להיות שאני מרגיש הקלה כזאת?
אני מספרת לו שזה חלק מהלמידה והעבודה שאני עושה כאן יחד עם אנשים ושאשמח שנמשיך לעשות זאת איתו גם בקשר לזקנה. אני משתפת אותו בידע חדש שמצביע על כך שכל מה שחשבנו פעם על זקנה כבר לא תופש בתקופה שלנו, ולא רק לגבי זקנה אלא בכל מה שקשור למחזורי קריירה, יחסים, משפחה וחברות. אנחנו בתקופה חדשה שלא מאפשרת לנו להמשיך ולדבוק באמונות ובסגנון חיים שעבר זמנו.
ישראל אומר שהדברים שאני אומרת מאוד מעניינים ושהוא רוצה להמשיך להיפגש.
אני שואלת אותו מהו הדבר שהוא רואה נגד עיניו כמשימה עד לפגישה הבאה? הוא אומר שהוא הולך להסתכל על עצמו דרך הפחד כדי לזהות מה באמת משמעותי בשבילו עד לפעם הבאה שניפגש. (הוא מחייך ומוסיף שימשיך לדבר עם עצמו כמו שלימדתי אותו בפגישה)
ישראל יוצא בצעדים קלים ואור בעיניים.
חשוב שתדעו שאינכם לבד
חשוב שתדעו שאינכם לבד, שהחיים משמעותיים בכל גיל, ואתם יכולים לחיות אותם במלאות אשר תשמח אתכם ואפילו את יקיריכם. בעבודתי עם אנשים מבוגרים פגשתי רבים החולקים חוויות ורגשות ומחשבות כמוכם, ודרך האימון התרגול והלווי שלי הם זיהו את הפער בין המחשבות לבין התנועה האמיתית שלהם בעולם שאיננה קשורה לגיל ולמצב הפיסי גופני שלהם.
האמת שהמתאמנים נחשפים אליה במפגשים
בנוסף לכל מה שנאמר קודם לכן לגבי מפגשי האימון, ראוי לציין שהמתאמנים מזהים מהר מאוד שהמרחב הזה מאפשר להם הבנה עמוקה, שהחוקים וההבחנות שסיגלנו לעצמנו והתרגלנו לחיות על פיהם, אינם בהכרח משנה סדורה המאיימת על הקיום שלנהם באמת. הם מזהים מרחב נטול הטיות של בסדר ולא בסדר, נכון או לא נכון , זה מאפשר להם להתחיל לחיות חיים אותנטיים וטבעיים בנוכחות מלאה המגשימה אותם.
בלווי ובהדרכה שלי אנשים מזהים את שורשי התסכול הכאב ותחושת הכשלון המלווים אותם לתקופות מסוימות, ואפילו שנים ארוכות ויחד עם זה, הם פוגשים את התנועה הפשוטה והעדינה לחיות את הטבע האנושי העשיר והתבונה העתיקה שהם נולדים איתה.
אתם במרחק נגיעה מלחיות חיים שלמים ומלאים יותר
אם אתם חשים תסכול או חוסר סיפוק במקום בו אתם נמצאים בחיים, ואתם רוצים ליצור שינוי משמעותי כך שתרגישו מחוברים יותר למי שאתם.
צרו עימי קשר – 0522575454