סיפורה של רינה - רוצה להפסיק להיות עייפה כל הזמן

כשאני שואלת אותה מה הבעיה עם זה שאין לה רצון וחשק לחיים, היא מופתעת מהשאלה ולכאורה נדמה לה שזה מובן מאליו. אני מעודדת אותה להתייחס ברצינות לשאלה ולתת לה להדהד בתוכה.

היא עוצרת מהורהרת אפשר לראות איך משהו  מאוד חי וערני מציץ מתוך עיניה. "הבעיה היא שאף אחד בבית לא שם לב אלי  ולא איכפת לו ממני, ונמאס לי להתאמץ !"

הגענו לשאלה חשובה בשיחה : "נסי לראות מה את חושבת ומאמינה שאת מרוויחה  מזה שאת שומרת על המצב הזה של עייפות תמידית?". השאלה הזאת לפעמים מעצבנת את האנשים כי היא מפגישה אותנו עם משהו בתוכנו שלא נוח לנו להודות בו,לפעמים אלה התירוצים שלנו, או שאנחנו לא שמים לב לדבר הזה, או שאנחנו מבקשים להסתיר…

דווקא השאלה הזאת מעניינת אותה. היא מתארת בכנות ובפשטות את הרווחים שיש לה כשהיא שומרת על המצב הזה של עייפות כרונית. "זה עונה על צורך תמידי שלי בתשומת לב", "זה עוזר לי להתנער מלקיחת אחריו", "זה מבטא את הרצון שאחרים יעשו בשבילי ובמקומי דברים", "זה הוכחה שהם אוהבים אותי "

אולי זה מה שקורה אך כולנו יודעים שזה לא בהכרח מוכיח שאוהבים אותה. היא עדין לא רואה את הבלבול שלה.

השינוי של רינה מתרחש כמעט תוך כדי הדיבור שלה ! רינה שהייתה עייפה מפגינה עכשיו התלהבות מדהימה. רינה שהייתה שרועה על שני כסאות, מזדקפת, מחייכת לעצמה ומפגינה ערנות ויצירתיות.

בפגישה שנייה אנחנו מתחילים לעבוד על ההבדל המשמעותי של לפעול מתוך מחשבות הפחד והחסר לבין פעולות שבאות מתוך הטבע הפתוח והמלא של הלב שלנו. היא נפגשת לראשונה עם האמת עצמה. מכירה לראשונה איך החוץ הוא השתקפות של המחשבות והרגשות שלה על עצמה. כאשר היא מאמינה למחשבה שהיא לא אהבה מן הסתם זה מה שתפגוש בחוץ. היא מתחילה לזהות מצבים ברורים שכך בדיוק מתרחשת העייפות בתוכה ומשתקפת החוצה. זהו אחד מחוקי הבריאה החשובים והפשוטים איך שהדברים באמת קורים. וזה בהחלט הפוך למה שלמדנו לחשוב ולהאמין. 

התחלנו לזוז … היא מודה פתאום שהיא מרגישה טוב, כי היא מגלה על עצמה משהו שהיא לא ידעה וזה שהיא נתקפת בעייפות בכל פעם כשהיא רוצה להשיג תשומת לב או עזרה. היא רואה גם שבגלל הלחץ שהיא מפעילה על כולם עם העייפות והעצב שלה, היא משיגה בדיוק את ההפך, התעלמות והתרחקות. רינה אומרת בשמחה "עכשיו קצת יותר טוב לי ואני מרגישה שאני רוצה לעשות דברים לבד".

רינה מתארת במדויק איך יראו חייה כשתפסיק להתלונן ולבקש שאחרים יעשו עבורה דברים שהיא יכולה לעשות לבד. היא מתארת בצורה מוחשית את ההנאה שתהיה לה מתשומת ליבם של האנשים כי היא יודעת עכשיו להשיג את זה בדרכים חדשות מתוך אהבה ושמחה ולא ממסכנות ומרחמים.

רינה שמה לעצמה מטרה ברורה לראות אהבה. היא מגדירה פעולות והתנהגויות שהיא לוקחת על עצמה לבצע בשבועות הבאים. היא קמה זקופה עם חיוך על הפנים מחבקת אותי בחום ויוצאת לדרכה.

באימון טלפוני לאחר שבוע מספרת רינה שהיא מלאת חשק, גולשת באינטרנט ומנהלת לבד את שיחות הטלפון עם המוסדות שהפחידו אותה. היא עושה דברים בלי לבקש עזרה. לדבריה זה לא העיקר. החלק החשוב שגילתה באימון זה שהשתמשה בעייפות כאמצעי להשיג תשומת לב ושבלחץ שהפעילה על האנשים שדאגו לה היא השיגה את ההפך!

רינה הפסיקה להתלונן וכאילו בדרך "נס" דברים קורים איך שהיא רוצה. יחסיה עם הבת ועם המשפחה והחברים השתפרו. היא לא מנדנדת להם כל הזמן. הם רוצים להיות איתה יותר מתמיד כי היא מקסימה ונדיבה.