יחסים ותקשורת בין אישית מי צריך את זה בכלל
למה אני כאן ולמה יש פה עוד אנשים חוץ ממני? לפעמים הם קצת מפריעים לי…. מה עושים?
אני רוצה לספר כאן את ה"סיפור האמיתי" או אם תרצו לחשוף את "סוד הקיום האנושי" על פני כדור הארץ. חשוב לי לציין שאינני חדשנית בעניין וחלקים מספורי הם ידועים לפחות לחלק מהאנשים.
אני רוצה להזכיר לכם שכל הדברים שאני אומרת וכותבת הם בבחינת אפשרות שאני נחשפת אליה ומשתפת אתכם. אתם מוזמנים לקרוא את הדברים, להקשיב לאפשרות הזאת אותה, לבחון הזאת וכמוני מוזמנים לנשום אותה, להתנסות לתת לה לקחת אתכם ולו גם לרגע קט לעולמות נוספים. לפעמים נפתח לנו עוד משהו… לפעמים זה משבש ומבלבל, ולפעמים מרגישים כאילו נשלף פקק שחסם את התנועה שלנו, ואנחנו שוב בשחרור מלא ומבורך.
אך לפני שאחשוף את ה"סוד" אני רוצה להזמין אתכם לדמיין מצב מסוים.
עצמו לרגע את העיניים קחו כמה נשימות שקטות ודמיינו שאתם נמצאים על כוכב לבד. לא נמצא שם אף אדם נוסף אתכם. כן, אתם מתחילים ללכת לנוע על מרחבי הכוכב ולומדים בוודאות שרק אתם נמצאים שם. איך זה? עצרו, הרגישו, אין על הכוכב הזה אף אדם נוסף …שימו לב מה מעסיק אתכם? מה אתם יודעים להגיד לעצמכם? מי אתם? איך אתם יודעים מי אתם? איך אתם תופשים את עצמכם? …
נמשיך ל"סיפור" שהבטחתי לספר
אני רוצה לספר לכם שאנחנו כולנו ישויות אור אנרגטיות בעלות עוצמה אך את זה אתם כבר יודעים, נכון?! אין בזה חידוש גדול. ה"סוד" שפחות ידוע הוא שאנחנו בעצם קשורים, מאוחדים ונובעים ממקור יקומי אחד ומדהים שחלקנו קוראים לו אלוהים, וזה כבר קצת יותר מסובך. את זה מרביתנו לא יודעים. את המשמעות הזאת שכולנו כולנו מחוברים לאחד הזה העצום, יהיה אשר יהיה, הטבע, הבריאה, האינטליגנציה האינסופית….את זה כבר קצת מסובך להבין או לקבל, זה קשה להכיל ולפעמים ממש לא מתאים לנו לחשוב כך, נכון?! לחשוב שאם אני מכאיב למישהו אני בעצם מכאיב לעצמי זה לא מובן מאליו. ויש בינינו שגם עכשיו תוך כדי קריאת הדברים מסתייגים ואפילו ספקניים.את זה בדיוק באנו לגלות על עצמנו כאן תוך כדי התנסות ביחסים בינאישיים. .
נמשיך לתוך ה"סיפור האמיתי" נאפשר לעצמנו להאמין ונראה מה אפשרות כזאת שעושה לנו ואיך זה יכול לתרום לנו לחיים מאושרים ומוצלחים יותר. האמת היא כנראה שבאנו לכאן כדי ליהנות ולחיות חיי שמחה ושפע. הקץ' טמון בזה שמסע ההתנסות כאן רווי באתגרים יוצאי דופן במהותם ובקיצוניות הקוטבית שלהם. זכר ונקבה, שחור ולבן, חם וקר , צפוף ודליל יום ולילה…היתרון שבתנאי קוטביות הוא שזה מאתגר ומעורר סקרנות ולפעמים גם נוסך השראה. יחד עם זה מטרת הנוכחות שלנו כאן על כדור הארץ היא להתנסות במצבים של נפרדות ומצבים קוטביים כמו עצב מול שמחה, מוצקות מול גמישות, כדי לזהות את המהות האינסופית שלנו ולפתח בתוכנו את היכלות הבלתי מוגבלות הטמונות בנו לנוע וליצור . אנחנו באנו לכאן כדי לשחק בכל המסגרות , הכלים החומרים שנמצאים כאן ותוך כדי זה להיזכר ולחזור ולהתחבר למאחד אותנו האלוהי או האינסופי הגלום בנו.
מצב זה מוגדר כ"אליה וקוץ בה" כי המוח המפותח שלנו, הפרשנות הפסיכולוגית , האגו והגוף המסורבל שלנו מתרגמים את הקוטביות הזאת למאימת ומצמצמת "כביכול" את החופש הפרטי האישי שלנו ומדרבנים אותנו להילחם ולהתגונן, לבחור כביכול בין טוב לרע, שחור ולבן, להשתייך לחזקים ולא לחלשים…וזה הפספוס או אם תרצו המשוכות המחדדות את הקצוות וזוהי הטעיה וסילוף של האמת על עצמנו שאנחנו מוזמנים לגלות אותה תוך כדי תקופות החיים שלנו כאן.הגלוי הזה הוא ההכרה המודעת שאנחנו כאן במערכת עם אנשים נוספים כדי לשפוך אור האחד על השני. וזה בעצם מה שקורה בפועל כשאנחנו מצליחים להשתיק ולהתנתק מהמחשבות והאמונות המגבילות ומצרות את התמונה הכללית האמיתית.
כן תפקידם של האנשים שאנחנו פוגשים בחיינו הוא תפקיד של מראה. הם משקפים לנו את האור הפנימי הטמון בנו. ומן הסתם גם אנחנו, אתה ואני משמשים מראה לאנשים אחרים . אני מזמינה אתכם לשים לב שלא מדובר בתמונת מראה רגילה אלא בהשתקפות אנרגטית המעוררת משיכה או דחייה לחלקים פנימיים שבתוכנו, התעוררות שמובילה לפעמים לתגובה חריפה שלנו ולפעמים לחקירה ולהתבוננות.
אולי זה מוזר לקבל את זה אך זו מהותם של היחסים בינינו. דרך היחסים והקשרים שאנחנו יוצרים זה עם זה אנחנו מזהים את החלקים והרבדים המגוונים שלנו. אנחנו משתלבים ויוצרים ריקוד לפעמים משמח ולפעמים מכאיב שמעורר בנו בסופו של דבר את המודעות למי שאנחנו באמת במהותנו, ישויות אוהבות וחומלות בחסד אלוהי. זה מזכיר לנו שאנחנו מעבר להתנסויות, לאירועים ולפרשנויות שלנו.
כישויות אור מאוד אינטליגנטיות בחרנו כולנו להתנסות על פני כדור הארץ בתנאים של נפרדות פיסית. התפצלנו ליחידות אנרגטיות נפרדות כדי לחזור ולהתלכד מחדש ללהבה המקורית שלנו לאחר או תוך כדי ההתנסויות. אנחנו מכוונים לחיים באהבה זה עם זה. כן אולי נשמע אוטופי אך יותר ויותר אנשים מוכנים לזהות בתוכם את הכמיהה הזאת והם אינם מוכנים להמשיך ולשכפל מערכות יחסים עוינות ולוחמניות.
כאמור המערכת הזאת של כדור הארץ טומנת אתגרים לא פשוטים המעוותים את התפיסה שלנו לגבי עצמנו ולגבי מי שאנחנו, דבר שגורם לעיתים קרובות לדמוי עצמי נמוך, חוסר הערכה עצמית, וממילא לחוסר בטחון. מצב כזה מחזק חיכוכים התנגשויות וחוסר שביעות רצון במערכות יחסים המתבטא בתקשורת בינאישית רווית כעס, תסכול עד אדישות והתעלמות כואבים מאוד. ולפעמים זה מוביל להארה בעלת משמעות עמוקה ביותר היוצרת יחסים של שיתוף הבנה ושמחה.
והכי חשוב באנו לשמוח, להתענג ולענג זה את זה. זה ודאי! ואני מזכירה לעצמי את זה שוב ושוב.
כמו תמיד אני אשמח לקרוא את תגובתכם, ואת הדעות שלכם. שתפו אותי ואת הקוראים.
להתראות,
יהודית.
קוראים יקרים אני מביאה לכם כאן את תגובתה של סמדר שטרן :
"ליהודית, שלומות
הנושא שהעלית הוא מענין מאד ,במיוחד איך שניסחת את החיים כמסע רווי אתגרים קיצוניים בקוטביותם.
לפעמים זה מוביל גם להארה של משמעות הקיום האישי שלך (שלי) בפני עצמו ומכאן השלכה
לכל השאר: יחסים, תקשורת, חינוך ועוד.
מאיר עיניים.
שבוע טוב!
מסמדר. "
שלום יהודית,
תודה על התזכורת, הגיעה ממש בזמן ובשעה.
טוב שקראתי מאמר זה עכשיו.
גם אני מנסה להזכיר לעצמי….
אחד הדברים שאני מנסה לזכור הוא
"להשתיק ולהתנתק מהמחשבות והאמונות המגבילות"
שוב תודה,
רחל
רחל יקרה
לאור הדברים שאת כותבת אני מתבהרת לעצמי.
אני שמה לב שכשאני נצמדת חזק לרצון להתנתק מהמחשבות…
אני יוצאת מהסנכרון המדויק שלי ומתחילה להרגיש התכווצות לגוף.
כשזה קורה זה סימן שאני מתאמצת
וזה משהו שכפי שאת גם יודעת יביא לי רק סבל חזק יותר.
מה שמביא אותי להמליץ שכשעולות מחשבות ואמונות שאת מזהה אותן
כמעכבות את התנועה שלך, חייכי אליהן, זוכרת שפעם הצעתי לך אפילו לצחוק איתן עם אותן מחשבות.
ותוך כדי זה, כשאת כבר יודעת שמחשבות הן יצירה שלך, את יכולה להזמין אותן לשבת ולצפות במשהו אחר שנולד בך ומוצא את דרכו אל היצירה והתנועה שלך. משהו שבא מתוך המסתורין שמחפש להיות נוכח כאן ועכשיו.
ואז אין בעיה עם המחשבות את מתרוקנות מאנרגיה ולפעמים אפילו מתמוססות.
אשמח לדבר אתך על זה בטלפון.
יהודית
יהודית חזרתי שוב למאמר הזה….
הדברים מתעכלים אצלי לאט 🙂
שוב את מזכירה לי :
"והכי חשוב באנו לשמוח , להתענג ולענג זה את זה. זה ודאי ! ואני מזכירה לעצמי את זה שוב ושוב."
אני ממש משתדלת לזכור את זה.
תודה
רחל