ב-22 לפברואר 2020 התגלה חולה הקורונה הראשון בארץ.
היום ה 24 באפריל, אני נמצאת בבידוד מזה 62 ימים, בגלל גילי ה״מופלג״ – 73.
קמתי עם הבנה חדשה לנהל סדר יום מתוכנן ״היטב״ ורשום.
אחרי 61 יום נזכרתי?
כן, אתם מוזמנים לצחוק יחד אתי. ממש כמו הבדיחה על הכלה שקמה לרקוד כשהנגנים הלכו להשתין.
אל תשאלו אותי למה?
אההה אתם כן שואלים!!!
נו טוב הבנתי שכדאי לי לעשות כדי להנציח לעצמי, את כל מה שאני מספיקה ולא מספיקה לעשות. משהו כמו ״אהבה בימי קורונה״.
כן, אני יודעת שיש כאלה שיגידו נו מה יש כבר לעשות? מה באמת כבר יש לי לעשות? כאילו כלום?
יום שישי זה תמיד היה דחוף, אך היום כשקמתי הרגשתי שדי! עכשיו כשזה ברור לי שמשהו חדש ושונה הולך להיות בחיי די קבוע, כדאי לתת לו מה שנקרא ״מסגרת״ והמבין מבין.
כן בדיוק! זה המשחק לשחק אותו ומי שמכיר אותי יודע שאני חובבת משחקים ומשחקת אותם בהנאה צרופה. כל סוג של משחק אני בפנים ומנסה, חוץ מקלפים שזה ממש שנוא עלי, ויסלחו לי המכורים לדבר.